גז"ד לעוסק מורשה של "קבוצת גולן" שהורשע בעבירות מס ערך מוסף והלבנת הון

1.         כנגד הנאשם שימי גולן (להלן: "הנאשם") ואחרים הוגש כתב אישום בו נטען כי הם ביצעו עבירות על חוקי המס, הלבנת הון וקבלת דבר במרמה.

במהלך שמיעת הראיות הגיע הנאשם להסדר טיעון עם המאשימה, וחזר בו מכפירתו.

עניינו הופרד מעניינם של יתר הנאשמים והוגש נגדו כתב אישום מתוקן (מב/2). הנאשם הודה והורשע ביום  3.2.14 על פי הודאתו.

כתב האישום המתוקן כולל ארבעה אישומים.     

באישום הראשון הורשע הנאשם ב - 190 עבירות לפי ס' 117 (ב1) ביחד עם סעיף 117(ב2) (3) לחוק מס ערך מוסף בכך שהוציא במסגרת "קבוצת גולן" (שם עוסק המורשה בו היה הנאשם רשום במע"מ) 190 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס מבלי שבוצעה עסקה או מבלי שהתכוונו לבצע את העסקאות שלגביהן הוצאו המסמכים (חשבוניות פיקטיביות).

מנגד ועל מנת להימנע מתשלום המס הנובע מהחשבוניות הפיקטיביות שהוציא הנאשם, הוא ניכה בדיווחיו התקופתיים למנהל מס ערך מוסף מס תשומות שלא כדין.

באישום השני הורשע הנאשם בעבירה לפי סעיף 3 (א) לחוק איסור הלבנת הון בכך שכנגד וכתשלום עבור החשבוניות הפיקטיביות בסך של כ - 36,000,000 ש"ח שהוציא הנאשם ע"ש "קבוצת גולן" הוציאו ברק גאון וקבוצת בר גאון (מקבלי החשבוניות הפיקטיביות) 322 המחאות ע"ש חב' בר גאון אנרגיה שנחזו להיות תשלום ל"קבוצת גולן" עבור החשבוניות הפיקטיביות.

חלקן הארי של ההמחאות שנרשמו בכזב כתשלום בכרטסת הנה"ח של קבוצת בר גאון, כלל לא הועברו לידי הנאשם ונשארו בידי ברק גאון וקבוצת גאון ו/או הועברו לאחרים.

322 ההמחאות האמורות הם בגדר רכוש אשר מקורו בביצוע העבירות ע"פ סעיף 117 (ב) (3) לחוק מע"מ שנעברו בנסיבות מחמירות ורכוש אשר שימש ואיפשר את ביצוען ועל כן הינן בגדר רכוש אסור לפי חוק הלבנת הון.

במטרה להסוות ולהסתיר את מקורו של הרכוש האסור, את בעלי הזכויות בו, את מיקומו, את תנועותיו ואת הפעולות שבוצעו בו, הפקיד הנאשם 67 מהמחאות לחשבונות הבנק של "קבוצת גולן", וכנגד 13 המחאות משך את הכספים במזומן והעבירם בחזרה לברק גאון או מי מטעמו.

הרכוש האסור התערבב עם רכוש אחר המצוי בחשבון הבנק של קבוצת גולן ובכך "צבע" את כלל הכספים המצויים בהם כגובה הרכוש האסור שהועבר, שהסתכם לסך כולל של 849,830 ש"ח.

באישום השלישי הורשע הנאשם ב - 8 עבירות על פי סעיף 117(ב)(5) ביחד עם סעיף 117 (ב2) (3) לחוק מס ערך מוסף בכך שניכה מס תשומות מבלי שיש לו לגביו מסמך כאמור בסעיף 38 לחוק במטרה להשתמט מתשלום מס בנסיבות מחמירות.

על מנת להתחמק מתשלום המס בגין עסקאותיו במסגרת היותו עוסק מורשה, קיבל הנאשם מעוסקים שונים 35 מסמכים הנחזים להיות חשבוניות מס שהוצאו שלא כדין, מבלי שבוצעה עסקה או מבלי שהתכוון לעשות את העסקאות שלגביהן הוצאו החשבוניות (החשבוניות הפיקטיביות). הנאשם רשם את החשבוניות הפיקטיביות בספרי הנהלת החשבונות שלו כעוסק מורשה "קבוצת גולן" בכזב משל ביצע עסקאות אמת, וניכה שלא כדין את סכומי המס הגלומים בהם בדיווחיו התקופתיים למנהל מס ערך מוסף, במטרה להתחמק מתשלום מס.

באישום הרביעי הורשע הנאשם בעבירה לפי סעיף 220 (1) לפקודת מס הכנסה, בכך שבמזיד ובכוונה להתחמק ממס או לעזור לאחר להתחמק ממס, השמיט מתוך דו"ח על פי הפקודה כל הכנסה שיש לכללה בדו"ח; 3 עבירות לפי סעיף 220 (4) לפקודה, בכך שבמזיד ובכוונה להתחמק ממס או לעזור לאדם אחר להתחמק ממס, הכין או קיים או הרשה אדם אחר להכין או לקיים פנקסי חשבונות כוזבים או רשומות אחרות כוזבות;

3 עבירות לפי סעיף 220 (5) לפקודה, בכך שבמזיד ובכוונה להתחמק ממס או לעזור לאדם אחר להתחמק ממס, השתמש בכל עורמה מרמה ותחבולה או הרשה להשתמש בהן.

על פי הנטען, בכל אחת משנות המס 2008, 2009 ו - 2010 הכין הנאשם וקיים פנקסי חשבונות כוזבים בכך שכלל בספרי הנהלת החשבונות שלו חשבוניות פיקטיביות במטרה לעזור לאחר להתחמק ממס.

2.         על פי הסדר הטיעון שגובש בין הצדדים, מבוקש על ידם להטיל על הנאשם עונש מאסר של 22 חודשים בפועל, מאסר על תנאי שמשכו יקבע על ידי ביהמ"ש וקנס כספי כפי שיקבע על ידי ביהמ"ש. הוסכם שמועד תשלומו של הקנס יהיה חודש לאחר שחרורו של הנאשם מריצוי עונש המאסר. הסדר הטיעון הוא פרי של הליך גישור ארוך בו נטלו חלק כל הנאשמים ואשר הבשיל לעסקת טיעון עם הנאשם ועם נאשמים נוספים בכתב האישום המקורי (שעניינם הופרד וכבר הסתיים), אך לא כולם.

3.         בטיעוניה לעונש הבהירה המאשימה כי הסדר הטיעון שגובש התחשב בכל השיקולים הראויים ואיזן ביניהם. נלקחו בחשבון פגיעת מעשיו של הנאשם באינטרסים המוגנים של כלכלת המדינה ובקופת הציבור, הפגיעה בשוויון בנשיאה בנטל חבות המס, שיקול ההרתעה שעל גזר הדין לשקף, מורכבותו של התיק וקשייו הראייתיים והחיסכון בזמן השיפוטי, את העובדה כי עסקינן בתיק שבו 300 עדים שעד כה רק חלקם העידו.

            עוד נלקחה בחשבון העובדה שהמחדל לא הוסר ומנגד כי מרבית כספי העבירות לא הגיעו לכיסו של הנאשם אלא לכיסי נאשמים אחרים בתיק העיקרי שבהנחייתם פעל.